קרחון פריטו מורנו (בספרדית: Glaciar Perito Moreno) הוא אחד הקרחונים הגדולים המרכיבים את פארק הקרחונים הלאומי (Parque Nacional Los Glaciares) בחלקו הדרום-מזרחי של פרובינציית סנטה קרוז בחבל פטגוניה שבארגנטינה, ואחד מאתרי התיירות המרכזיים במדינה.
פריטו מורנו, המרוחק 78 קילומטרים מהעיירה אל קאלאפטה, הוא אחד מ-48 הקרחונים הניזונים משדה הקרח של דרום פטגוניה בהרי האנדים (פוטנציאל המים המתוקים השלישי בגודלו בעולם לאחר אנטארקטיקה וגרינלנד). שטחו של הקרחון 250 קמ"ר, אורכו כ-30 ק"מ ועומקו מגיע עד לכ-700 מטר. הקרחון מתקדם לכיוון אגם ארגנטינה (Lago Argentino) במהירות של שני מטר ליום (כ-700 מטר בשנה). בחזיתו אל האגם רוחבו מגיע ל-5 ק"מ, גובהו הממוצע 60 מטר מעל פני הים, ועומק הקרח הכולל הוא 170 מטר.
פריטו מורנו הוא אחד משלושת קרחוני פטגוניה אשר אינם נמצאים בנסיגה: סך שטחו נשאר יציב ב-90 השנים האחרונות. באופן מחזורי מתפתח הקרחון לכיוון אגם ארגנטינה ויוצר סכר טבעי החוצה את האגם כאשר הוא מגיע לחוף מנגד. באין פתח ניקוז, עולה מפלס המים בחלק האגם אליו מתנקז נחל ריקו (Barzo Rico) עד לגובה של 30 מטר מעל לגובה פני המים בחלקו העיקרי של האגם. לחץ המים העצום גורם בסופו של דבר להתבקעות וקריסת סכר הקרח. מחזוריות זו של התפתחות הסכר הטבעי וקריסתו אינה קבועה ותדירותה נעה בין שנה לעשור, 4-5 שנים בממוצע. קריסתו הראשונה המתועדת של הסכר התרחשה בשנת 1917 והאחרונה במרץ 2006.
החוף מול חזית הקרחון בנוי כ"מרפסת" טבעית לצפייה בו ומהווה מוקד משיכה לתיירים, אשר גם אם אינם זוכים לחזות בקריסת סכר הקרח המתרחשת אחת לכמה שנים, יכולים לצפות בשבירות קטנות של גושי קרח גדולים הקורסים אל מי האגם המתרחשות תכופות בעונה החמה.
קרחון פריטו מורנו התגלה בשנת 1879 וב-1899 נקרא על שם החלוץ החוקר פרנסיסקו מורנו בן המאה ה-19, שהקדיש את רוב שנותיו לחקר המחוז (בספרדית המילה Perito משמעותה "מומחה"), ופעל והשפיע רבות במחלוקת בין ארגנטינה לצ'ילה על מיקום הגבול באזור בין שתי המדינות. זאת על אף כי ניכר מרשימותיו שהוא עצמו לא חזה בקרחון זה.
