נמל התעופה מדריד - בראחס (בספרדית Aeropuerto de Madrid-Barajas) הוא נמל תעופה בינלאומי המשרת את מדריד, בירת ספרד. מקור שמו של הנמל בעיירה בראחס הסמוכה אליו.
מדריד-בראחס הוא נמל התעופה הגדול והעמוס בספרד, והעשירי העמוס ביותר בעולםШаблон:הערה. מאז פתיחתו, צמח הנמל והפך לאחד ממרכזי התעופה החשובים של אירופה. בשנת 2007, היה קו מדריד - ברצלונה היוצא מהנמל הקו התדיר בעולם, עם 971 טיסות בשבוע, אך מאז ירדה תדירותו בשל פתיחת קו רכבת מהירה בין הערים. כיום הנמל הוא השער האווירי המרכזי לחצי האי האיברי ומהווה מוקד משיכה לטיסות רבות, בעיקר מאמריקה הלטינית. בשנת 2008 עברו בנמל יותר מ-50.8 מיליון נוסעיםШаблон:הערה.
הנמל כולל ארבעה מסלולי המראה וארבעה בתי נתיבות. טרמינל 4, החדש מביניהם, משמש את טיסות חברת איבריה וחברות נוספות בברית חברות התעופה Oneworld, בהן בריטיש איירוייז ואמריקן איירליינס. שלושת הטרמינלים האחרים משמשים את טיסות שאר החברות, בהן החברות הספרדיות ספנאייר ואייר אירופה. הנמל משמש כנמל הבית של חברת התעופה הספרדית איבריה, שאחראית לכ-60% מתנועת הנוסעים בנמלШаблон:הערה.
הנמל מקושר כיום למדריד באמצעות קו 8 של הרכבת התחתית, הכולל תחנה בטרמינל 2 (מעבר לטרמינלים 1 ו-3) ותחנה בטרמינל 4 החדש, וכן קו רכבת פרברית שמקשר בין נמל התעופה לבין תחנות הרכבת אטוצ'ה וצ'מרטין בעיר.
אל על ואיבריה מפעילות שתי טיסות יומיות בקו מדריד-תל אביב.
בנייתו של הנמל החלה ב-1927 והוא נפתח לטיסות פנימיות ובינלאומיות ב-22 באפריל 1931, אם כי טיסות סדירות לנמל החלו לפעול רק כשנתיים מאוחר יותר. הטרמינל הראשון התאים לכשלושים אלף נוסעים בשנה, ובנוסף אליו נבנו מספר האנגרים ומבנה למועדון התעופה. קו הטיסה הסדיר הראשון היה הקו לברצלונה, ואחריו החלו להתווסף קווי טיסה בינלאומיים.
בתחילת דרכו כלל הנמל מסלול המראה על דשא, ורק בשנות הארבעים, כחלק מתכנון מחודש של הנמל, נסללו מסלולים חדשים. אורכו של המסלול הראשון שהחל לפעול בשנת 1944 היה 1,400 מטרים ורוחבו היה 45 מטרים. עד סוף העשור פעלו בנמל שלושה מסלולים, שאינם קיימים עוד כיום.
בשנות החמישים עברו בנמל יותר מחצי מיליון נוסעים בשנה והופעלו במקביל חמישה מסלולי המראה. בין היתר נפתח קו הטיסה לניו יורק, ובשנת 1955 נפתח הטרמינל השני, שיועד לטיסות פנים. בשנות השישים החל הנמל לקלוט מטוסים גדולים, והצמיחה בתנועת הנוסעים גדלה מעל למצופה, בעיקר בשל התפתחות התיירות בספרד. בתחילת העשור שירת הנמל כ-1.2 מיליון נוסעים בשנה, כפול מהתחזיות שהוצגו ב-1957.
בשנות השבעים, עם תנופת התיירות האדירה ועם הצגתו של מטוס הבואינג 747, עברו בנמל כ-4 מיליון נוסעים בשנה, והחלה בנייתו של טרמינל בינלאומי (כיום טרמינל 1). ב-1974 הוצג לראשונה קו השאטל לברצלונה, והחל לפעול במספר טיסות יומיות וללא צורך בהזמנה מוקדמת של כרטיס. לקראת מונדיאל 1982 עבר הנמל שיפוצים נרחבים, שכללו הרחבה ושדרוג של שני הטרמינלים הקיימים.
בשנות התשעים המשיכה צמיחתו של הנמל. ב-1994 נפתח מסוף המטען הראשון ושופץ מגדל הפיקוח. ב-1997 נפתח אגף צפוני חדש בטרמינל הבינלאומי. ב-1998 נחנך מגדל פיקוח חדש בגובה 71 מטרים, וב-1999 נפתח אגף דרומי חדש בטרמינל הבינלאומי. בעקבות פתיחת האגפים החדשים בטרמינל הבינלאומי, הוחלט על שינוי סיווג הטרמינלים: האגף הדרומי ומרבית הטרמינל הבינלאומי הישן הפכו לטרמינל 1, שאר הטרמינל הבינלאומי הישן יחד עם הטרמינל המקומי הפכו לטרמינל 2 והאגף הצפוני הפך לטרמינל 3.
בחודש נובמבר 1998 נפתח מסלול המראה חדש באורך 4,400 מטרים, בין הארוכים באירופה. בשנת 2004 הסתיימה בנייתו של טרמינל 4 וסלילתם של שני מסלולים נוספים, מקבילים למסלולים הקיימים, והטרמינל החדש נפתח רשמית ב-5 בפברואר 2006. עם הרחבה זו, הפך מדריד-בראחס לנמל התעופה בעל שטח הטרמינלים הגדול בעולם.