מערת הידיים (ספרדית: Cueva de las Manos) היא מערה הנמצאת בפרובינציית סנטה קרוז, ארגנטינה, במרחק 163 ק"מ דרומים לעיר פריטו מורנו. המערה נמצאת בתוך הפארק הלאומי פרנסיסקו פ. מורנו, הכולל בתוכו אתרים רבים בעלי חשיבות ארכאולוגית ופליאונטולוגית.
המערה נמצאת בעמק הנהר פינטוראס, בנקודה מבודדת בפטגוניה, במרחק 100 ק"מ מהדרך הלאומית מספר 40. המערה התפרסמה וזכתה לשמה בשל ציורי הידיים, שנוצרו על ידי התושבים המקומיים, שככל הנראה היו אבותיהם של בני הטהואלצ'ה, לפני כ-9000 שנים. הדיו שממנו הוכנו הציורים הוא מינרלי, כך שגיל הציורים חושב לפי השרידים של צינורות עצם ששימשו להתזת הצבע על הקיר שעליו הונחה היד.
עומקה המרבי של המערה הוא 24 מטרים, רוחב הכניסה הוא 15 מטרים, וגובה המערה ליד הכניסה הוא עד 10 מטרים. הקרקע בתוך המערה היא היא מישור עולה; בחלק הפנימי של המערה גובהה לא עולה על שני מטרים.
תמונות הידיים הן לעתים קרובות שליליות (סטנסיל). מלבד התמונות הללו ישנם תיאורים של בני אדם, גואנקו, ננדו, חתוליים ובעלי חיים אחרים, בנוסף לצורות גאומטריות כגון תבניות מזוגזגות, ייצוגים של השמש וסצינות ציד. ציורים אחרים, אך בכמות קטנה יותר, נמצאים במערות הסמוכות. על תקרת המערה יש נקודות אדומות, שנוצרו ככל הנראה על ידי טבילת כדורי הציד (Bolas) בדיו, וזריקתם כלפי מעלה. צבעי הציורים הם בין אדום (המטיט) ללבן, שחור או צהוב. ההערכה היא כי רישומי הידיים השליליים נוצרו בשנת 550 לפנה"ס, הרישומים החיוביים בשנת 180 לפנה"ס, וציורי הציד לפני למעלה מ-9000 שנים .
רוב הידיים הן שמאליות, ועל סמך זאת נטען כי ככל הנראה הציירים החזיקו את צינור הריסוס ביד החזקה שלהם. גודל היד דומה לזו של ילד בן 13, אך אם לוקחים בחשבון את זה שהם היו קטנים יותר במידותיהם הממוצעות, ניתן לשער שהציירים היו מבוגרים בכמה שנים, וסימנו את הגעתם לבגרות באמצעות "הטבעת" ידיהם על קירות המערה.
בשנת 1999 העניק אונסק"ו למערת הידיים מעמד של אתר מורשת עולמית.
