האי יקושימה (יפנית 屋久島 - "האי יאקו") הוא אי בדרומה של יפן, כ-60 ק"מ מדרום לאי קיושו. ביקושימה מתגוררים כ-15,000 איש המתרכזים לאורך החופים ובמיוחד בצידו המזרחי והצפון-מזרחי של האי. באי שני נמלים ושדה תעופה קטן. בשנת 1993 הכריז ארגון אונסק"ו שטח של 107.47 קמ"ר, היינו כחמישית משטחו של האי, כאתר מורשת עולמית.
לאי צורת עיגול, קוטרו כ-25 ק"מ, היקפו 135 ק"מ ושטחו 504.88 קמ"ר. במרכזו של האי ניצב הר מיאנואורה הנישא לגובה של 1,935 מטר וסמוך מדרום לו ניצבת הפסגה השנייה בגובהה בהר קורואימי שגובהו 1,886 מטר. האי עשוי ברובו מגרניט ומסביב למסיב המרכזי מצויים שטחים מכוסים אבן חול.
האקלים באי נע בין אקלים סובטרופי לאורך החופים לסובאלפיני בפסגות הגבוהות. מזג האוויר לח וגשום בכל חלקי האי, וכמות המשקעים נעה בין 4,000 מ"מ בשנה באזורי החוף ל-10,000 מ"מ בשנה בפסגות ובצידו הצפון-מזרחי של האי. העונות הגשומות הן האביב והקיץ ואז מלווים הגשמים במפולות בוץ. בחורף מכוסות פסגותיו של האי בשלג העשוי להצטבר עד לגובה של 6 מטר, דבר שאינו ברור מאליו לאור העובדה שיקושימה שוכן בקו הרוחב של הנגב ולאור העובדה שטמפרטורת מי הים מסביבו אינה יורדת אף פעם מתחת ל-19°C.
כ-75% משטחו של יקושימה מכוסה ביער והצמחיה בו ערוכה ברצועות בהתאם לקווי הגובה ולתנאי האקלים. האי ידוע במיוחד בעצי הסוגי (杉, שם מדעי Cryptomeria japonica), שכונו בעבר בטעות בשם "ארז יפני". עצים אלה היכולים להגיע עד לגיל מופלג של 3,000 שנים שוכנים באי מעל גובה של 600 מטר, והם מכונים "קו-סוגי" כל עוד לא הגיעו לגיל של אלף שנים ו"יאקו-סוגי" לאחר מכן. הסוגי העתיק ביותר הוא ג'ומון סוגי (縄文杉)שגילו מוערך ב-2,600 שנים. סך הכל מצויים באי כ-1,900 מינים של צמחים, מהם 94 אנדימיים.
ביקושימה 16 מיני יונקים מהם שניים אנדמים לאי - קוף מקוק ייחודי המכונה "יאקוזארו" (yakuzaru, שם מדעי Macaca fuscata yakui) וצבי ה"יאקושיקה" (yakushika, שם מדעי Cervus nippon vakushimae). בנוסף מצויים באי כ-150 מיני ציפורים.