מערת ניו (בצרפתית: grotte de Niaux) ממוקמת בקרבת הכפר בעל השם הזהה בשיפולים הצפון מזרחיים של הרי הפירנאים, דרום מערב צרפת.
המערה מפורסמת בשל ציורי הקיר שהתגלו בתוכה של אדם קדמון מן התקופה הפלאוליתית העליונה, סוף תקופת האבן, ומשויכים לתרבות המגדלנית שהתקיימה באזור לפני כ 12,000-17,000 שנים. היא מהווה חלק מקומפלקס מערות באורך 13 ק"מ שנוצרו כתוצאה מהתחתרות נהר תת-קרקעי באבן הגיר. המערה סווגה כמונומט היסטורי ב-13 ביולי 1911.
ביקורים במערה בתקופה המודרנית החלו כבר במאה ה-17 כאשר גם המבקרים בני התקופה עצמם, השאירו בתוכה רישומי שמות, תאריכים וציורי קיר. עם זאת, המחקר הפרהיסטורי של המערה החל רק בשנת 1906, הודות לפעילותו של קפטן מולר (Molar) ובניו, אשר מיפו את המערה וגילו את חלקה העמוק והציורים הפרהיסטוריים שבו.
את המחקר המקצועי החלו לבצע בשנת 1907 החוקרים בריל וקרטלהק (H. Breuill and E.Cartailhac). בשנת 1925 גילה החוקר מנדמן (J. Mandeman) אזור נוסף של ציורים ותיארך אותם לתקופה של 10,500-11,500 לפני הספירה. המחקר והמיפוי של המערה ממשיך גם בימינו אלה בחלקים עמוקים מאד שלה.
במקור כללה המערה שתי כניסות ששימשו את הנכנסים אליה. כיום הן חסומות והכניסה מתבצעת באמצעות כניסה מלאכותית שנחצבה באזור גבוה יותר. הציורים ממוקמים בשני אולמות גדולים בעומק של כ-700 מטרים בתוך המערה, כלומר הציירים הקדמונים חדרו לשם כך לעומק רב בתוכה. עובדה זו מצביעה על כך שאזורים אלה בתוך המערה לא שימשו לצורכי מגורים או איחסון ובהתאם גם לא נמצאו בה כל סוג של עקבות היכולות להעיד על פעילות אנושית כלכלית. ייתכן כי המערה עצמה כן שימשה באזור הקרוב לפתחיה לצורכי מגורים אך לא נמצא כל שריד לכך. חלקיה העמוקים יותר של המערה הם צרים וקשים מאד לגישה שכן חלקם גם מוצפים במים החוסמים את הדרך.
בתוך המערה נמצא מבחר עשיר של ציורי קיר ובעיקר של בעלי חיים שהיו אופיינים לאזור הפירנאים בתקופה הפרהיסטורית. רובם נעשו באמצעות צבע שחור שיוצר מפחם או ממנגן דיאוקסיד, וציורים מעטים נמצאו גם בצבע אדום המורכב מהמטיט, אשר עורבבו עם מים או עם שומן בע"ח ונמרחו על הקירות באמצעות האצבעות או מכחולים העשויים מצמחים או שערות בע"ח.
רב ציורי בעלי החיים נמצאו באולם המרכזי המכונה "הסלון השחור" אך בקירות אחרים במערה נמצאו גם סימנים כגון קווים ונקודות. גילם של הציורים תוארך באמצעות פחמן 14 לכ-13,000 שנים לפני זמננו.
בעלי החיים העיקרים המופיעים בציורים הם ביזון- 54 פעמים, סוס- 29 פעמים, עז או יעל- 15 פעמים וכן התגלו ציורי צבי ואפילו דג. האמנות הפלאוליתית ככלל, וגם זו שנמצאה במערה אינה כוללת תיאור נופי. אין בה יצוג של צמחים, השמש, הרים וכדומה. בעלי החיים המצוירים נראים כצפים על קירות המערה ולא כחלק מסביבתם הטבעית. כל בעלי החיים הם אוכלי עשב. לא נמצאו ציורים שלבעלי חיים טורפים כגון זאב או דב שאיכלסו גם הם את האזור.
ממצאים ארכיאולוגים מן הסביבה העלו עדויות למחנות ציד עונתיים של בני אדם מן התקופה הפלאוליתית העליונה. בעונת החורף הם נהגו לחזור לעמקים החמים יותר. כלכלתם התבססה על עיבוד עורות, עץ, ועצמות צבאים. אחת ההשערות הן שהציורים שימשו כסימנים מוסכמים לצורכי מידע או טקסי תפילה להצלחה, מכיוון שעל חלק מבעלי החיים מצוירים סימנים דמויי חץ.
המערה פתוחה לביקורים מוסדרים בלבד תחת כללים נוקשים על מנת להבטיח את שימור הציורים.
קיימת הקפדה על שמירת טמפרטורה ולחות קבועים בתוך המערה. מספר הביקורים היומי מצומצם, בקבוצות קטנות ובהזמנה מראש. במערה לא הותקנה תאורה מלאכותית ונשמר בה חושך קבוע. הסיורים נעשים תוך שימוש בתאורת יד באולמות המרכזיים שלה. המערה נשמרת במצבה הטבעי ככל האפשר ולכן מסלולי ההליכה אינם מוסדרים, רטובים וחלקלקים.
חלקים אחרים של המערה אינם נגישים לציבור. קואורדינטות: