שער הניצחון (בצרפתית: Arc de Triomphe) הוא שער ניצחון הממוקם בכיכר שארל דה גול שבפריז.
שער הניצחון נבנה בפקודתו של נפוליאון, שמינה את האדריכל ז'אן שלגרן לבניית השער ותכנונו. הבנייה החלה בשנת 1806 ונסתימה רק 30 שנה לאחר מכן, בשנת 1836.
גובהו כ-50 מ', ורוחבו כ-45 מ'. על החלק העליון של השער, ישנו עיטור של תיאור יציאת המתנדבים ב-1792 (שצויר על ידי האומן הצרפתי פרנסואה רוד). שער הניצחון מזכיר שתי תיבות (מנסרות מלבניות), שהצד הארוך יותר מאונך לרצפה, ועוד אחת שחלקה הארוך מקביל לרצפה. יש מעט סגוליות בחלק הריק באמצע.
השער ניצב כיום במרכזה של כיכר האטואל (Place de l'Etoile), ומן הגג ניתן לראות את כל 12 הדרכים היוצאות ממנה. העלייה מתבצעת בתוך רגל אחת של השער, והירידה מתבצעת דרך הרגל השנייה. השער ממוקם בסופו של השאנז אליזה (Champs-Élysées), הרחוב המרכזי בפריז על כיכר שארל דה גול, המוקף בכחמישה נתיבי תחבורה.
הגישה אל שער הניצחון היא דרך מנהרה תת-קרקעית. מתחת לשער הניצחון נמצא קבר החייל האלמוני, לזכר החיילים שנפלו במלחמות הרבות בהיסטוריה של צרפת. בכל ערב מודלק ליד הקבר נר זיכרון, ומתחת לקשת מונפים שני דגלי ענק, האחד של צרפת והשני של האיחוד האירופי.
בשנות ה-80, נבנתה בהמשך הציר ההיסטורי של פריז (אקס היסטוריק) שהשאנז אליזה הוא רק חלק ממנו, הגרנד ארש שבאזור לה דפאנס. הגרנד ארש נבנתה כמחווה מודרניסטית לשער הניצחון ומסמלת את ניצחון ההומניטריות והשלום.
בניית השער הוזמנה בשנת 1806 על ידי נפוליאון בונפרטה לאחר ניצחונו בקרב אוסטרליץ. תכנון המבנה ערך כשנתיים והנחת יסודות המבנה ארכה כשנתיים נוספות. בשנת 1810 כאשר נפוליאון נכנס לפריז בתהלוכה לרגל נישואיו עם מארי-לואיז, דוכסית פרמה מאוסטריה, מאחר ובניית השער טרם נשלמה, הוקם דגם עשוי עץ בגודל השער העתיד להיבנות, על מנת שתהלוכה תעבור תחתיו. בשנת 1811 נפטר האדריכל ז'ן שאלגרן והחליף אותו בתפקיד האדריכל ז'אן-ניקולה הויו. בתקופת השבת המלוכה לשושלת בורבון ושלטונו של לואי ה-18 נעצרו עבודות הבנייה. העבודות החלו מחגש בתקופת שלטונו של לואי פיליפ, מלך צרפת בין השנים 1833 - 1836 בפיקוח האדריכל הויו ולאחריו לואי-אטיין אריקאר דה תורי. השער הושלם בשנת 1836.
ב-15 בדצמבר 1840 הובאה גופתו של נפוליאון לפריז, ותהלוכה הלוויה עברה מבעד לשער בדרכה לארמון האינווליד.
בשנת 1871 צעדו מתחת לשער הכוחות המנצחים של האימפריה הגרמנית. בתום מלחמת העולם הראשונה, בשנת 1919, ערכו הכוחות הצרפתיים מצעד ניצחון מתחת לשער על מנת להראות את ניצחונם לאחר התבוסה של 1871. לאחר כיבוש פריז בשנת 1940 ערך צבא גרמניה הנאצית מצעד ניצחון מתחת לשער על מנת להראות את ניצחונם על הצרפתים. לאחר שחרור פריז בשנת 1940 ערך שארל דה גול מצעד ניצחון מתחת לשער.
השער תוכנן על ידי ז'אן שלגרן בסגנון נאו- קלאסי. לפסלי השער תרמו טובי פסלי צרפת: ז'אן-פייר קורטו, פרנסואה רוד, אנטואן אטה, פיליפ ג'וזף אנרי למייר. ארבעת קבוצות הפסלים שסביב השער הם:
מעל הקשת נמצא אפריז ועליו 30 שלטי אבירים עם שמות הניצחונות העיקריים במלחמות צרפת שלאחר המהפכה הצרפתית ומלחמות נפוליאון. על קירותיו הפנימיים של השער רשומים שמות 558 גנרלים צרפתיים (וכן שמו של הגנרל פרנסיסקו דה מירנדה שלא היה צרפתי), כאשר שמות הגנרלים שנפלו בקרב מסומנים בקו תחתון.
על רגלי השער חקוקים גם שמות קרבות נפוליאון למעט הקרבות שבין עזיבתו מאלבה ועד תבוסתו בווטרלו.
מתחת לשער ממוקם קבר חייל אלמוני ממלחמת העולם הראשונה. עצמות החייל הועברו לאתר ביום שביתת הנשק בשנת 1920 ואש התמיד הודלקה בטקס רשמי. טקס זה נעשה בעקבות הטקס שנערך בקבר הלוחם האלמוני שבמנזר וסטמינסטר. מידי שנה נערך טקס באתר ב-11 בנובמבר - יום שביתת הנשק עם גרמניה בשנת 1918. ממשלת צרפת התכוונה לקבור את החייל האלמוני בפנתאון אולם בעקבות מסע שתדלנות ציבורי ומכתבים רבים שנשלחו על ידי הציבור הוחלט לקוברו מתחת לשער.
ארון החייל הוצב בקפלה שבראש הקשת ב-10 בנובמבר 1920 ונקברה ב-28 בינואר 1921 כאשר על הקבר כתוב בצרפתית: ICI REPOSE UN SOLDAT FRANÇAIS MORT POUR LA PATRIE 1914–1918 Шаблон:ש "כאן קבור חייל צרפתי אשר נפל למען מולדתו 1914-1918"
בשנת 1961 הניחו נשיא ארצות הברית ג'ון פיצג'רלד קנדי ורעייתו, הגברת הראשונה של ארצות הברית, ז'קלין קנדי, זר על הקבר יחד עם נשיא צרפת דאז שארל דה גול. בשנת 1963, לאחר רצח קנדי בקשה ז'קלין קנדי כי תוקם באתר קברו שבבית הקברות הלאומי ארלינגטון אש תמיד בדומה לזו הנמצאת מתחת לשער הניצחון.
